משפחתי בשנות מלחמת העולם הראשונה

רוגובין: המשפחה עוברת לטראב ולאחר מכן לוילנה, שם נשארו עד סיום המלחמה. סבי, מרדכי, הופרד מהמשפחה והושאר אצל קרוביהם בדבונישקי למשך למעלה משלוש וחצי שנים שרק אחריהם יכלה המשפחה להתאחד ולשוב לוישניבה.

אלישקביץ': אברהם, שרה דבורה, וארבעת ילדותיהם עברו לגור אצל קרוביהם באולשאן לתקופה קצרה ולאחריה עברו לוולקוביסק אשר במחוז גרודנו. הגרמנים בוולקוביסק החליטו לפזר את הפליטים בין ישובי האיזור ומשפחת אלישקביץ', יחד עם משפחות נוספות מועברים לווחודניצע, שם הם מקבלים בית של אנשים שעזבו את ווחודניצע עם פרוץ הקרבות. הם מוצאים פרנסה בעיקר מגידול טבק. אברהם אבי המשפחה נפטר בווחודניצע ממגיפת טיפוס הבטן. שרה נשארת עם ילדותיה בווחודניצע עד 1920, אחרי שהם מתאחדות עם בני המשפחה, הם חוזרים יחד לוישניבה. יעקב הירש (צבי) הבן הבכור, אולץ בכפיה להתגיס לצבא הרוסי עם תחילת המלחמה. המשפחה דואגת לשחרורו על ידי שיחוד פקידים והוא בורח לוילנה, הכבושה על ידי הצבא הגרמני. בוילנה, בחפשו אחר פרנסה, הוא רואה פרסומים של הצבא הגרמני, המודיע על עבודה לאינטלקטואלים. הוא פונה אליהם וכשהם רואים שבדרכונו, רשום שהוא חיל רוסי, הם מיד שובים אותו ושולחים אותו לאלזאס-לוטרניה, שם הוא עובד בעבודות פרך במכרה, במפעל לשמן ובמטבח גדול. הוא חוזר למשפחתו היושבת בווחודניצע רק בשנת 1920. ליבל , הבן השני עובר לבדו לאושמנה, שם הצבא הגרמני מעביד אותו בפרך. הוא מוכה על ידי החילים ומורעב. אחרי שנתיים, הוא מקבל חופשה ובא אל משפחתו לווחודניצע. הוא ולא חוזר מהחופשה לפאני בטליון. קצין גרמני שבא להחזירו, משוחד על ידי המשפחה ולייבל משוחרר.

למעבר לאתר "העיירה ואני" ,אתר המספר את הביוגרפיה של משפחת סבתי, החל מימי מלחמת העולם הראשונה, הקש כאן

למעבר ל קטעי ספורים שכתבה רבקה ( רוגובין ) בקמן ב 1934 במחברתה על מלחמת העולם הראשונה, הקש כאן