וישניבה בשנת 1996

במאי 1996 הציעו לי הורי להצטרף אליהם לטיול שורשים לוישניבה ולאזור וקיבלתי את ההצעה בשמחה. שמעתי על וישניבה רבות מסבתי חיה רוגובין (ז"ל) והיתה בי הסקרנות לראות את המקומות בהם נולדו וחיו היא וסבי . מדובר לא רק על וישניבה, אלא גם על עיירות נוספות בהם חיו עם משפחותיהם בהיותם פליטים בזמן מלחמת העולם הראשונה ובוילנה בה למדה סבתי.

השלט עם המלה וישניבה בשפה הרוסית קיבל את פנינו לעיירה הקטנה.

מה שנותר מלפני 60 שנה כזכרון עצוב, הם המצבות, במה שנותר מבית הקברות היהודי (לאחר שהקולחוז החרים חלק מהאדמה). כדי לנסות ולראות את המצבות , נאלצנו לצעוד בתוך סבך של צמחיה עבותה שקשה מאוד לחדור לתוכה. במהלך הסיור בקרנו בבתי קברות יהודיים רבים, לצערי המוזנח מבינהם הוא דווקא זה שבוישניבה, וזאת למרות שראש הממשלה, (נכון לאותה השנה), שמעון פרס, שהינו יליד וישניבה, ביקר בה חודשים מספר לפנינו (לפי דברי רגינה המדריכה ולפי מר וולקוב, גוי שהיכרנו שם ושקיבל אותנו יפה בביתו) דבר שעורר בנו ציפייה שבית הקברות ימצא נקי ומסודר (מה שהיה נכון בוולוז'ין, שם היו חלק מהמצבות מסודרות, ).

תמונות מבית הקברות היהודי בוולוז'ין

מצבה בווישניבה (לתמונות של מצבות נוספות יש להקליק על התמונה),

מלבד המצבות נותר על תילו גם בית המרחץ הנראה בתמונה:

בקרבה גאס עומדת המצבה המצולמת בתחתית דף ההיסטוריה של וישניבה. על המצבה כתוב ברוסית "כאן קבורים 2000 אזרחים סובייטים שנהרגו על ידי הנאצים בשנת 1942" - אין זכר למוצאם היהודי למרות שבוישניבה ישבו בעיקר יהודים והנרצחים היו יהודים שנרצחו אך ורק על שום היותם יהודים.

אין היום יהודים שחיים בוישניבה, אך בעת ביקורנו עוד זכרו את היהודים, זקנה אחת הראתה לנו את מיקום בית הקברות. הכומר הזקן, שהגיע לוישניבה רק לאחר המלחמה אך זכר את ביקורו בה לפני המלחמה, הראה לנו את מקום בית המרחץ. גולת הכותרת של הביקור היתה פגישתנו עם הגברת מריה יורקלביץ' לבית באז'ק, זקנה שגרה בקרבת בית סבי מרדכי רוגובין וזכרה את הוריו ומשפחתו. היא סיפרה שרשל אותה היא כינתה רשקה, חיה בבית ששרד את שריפת העיירה על ידי הפרטיזנים, (למעשה הבית שרד גם את השריפות במלחמת העולם הראשונה) והראתה לנו את מיקום הבית. לידו היא סיפרה לנו על רשקה שהיתה אשה אהובה על הגויים והיתה ידועה בכל האזור כאשה שאפשר להתיעץ איתה. מריה סיפרה שרשקה עזרה לה מאוד לאחר מות אמה ויעצה לה ואף נתנה לה בגדים של רבקה בתה על מנת שתוכל ללכת לכנסיה. היא סיפרה לנו על שלמה ,הבן, שתמך במשפחה והיה מגיע לבקר לעתים קרובות, ועל הבת לאה שהיתה מוכשרת מאוד בעבודות יד ,בתפירה וברקמה. היא היתה יפת מראה. מחלת הסקרלטינה גרמה לה לחרשות ולקשיים בדיבור. לטענתה של מריה, היא ניסתה להחביא את לאה כשאספו את היהודים לגיטו במלחמת העולם השניה. היא החביאה אותה בארון אך לאה התקשתה לנשום ולאחר מספר ימים מועט ויתרה על הרצון לחיות ועברה לגיטו, שם נרצחה יחד עם כולם בתאריך ה - 22.9.1942

על שלמה רוגובין , אחיו של סבי מרדכי, שמענו גם בווילייקה, שם עמד המלון שלו. וראינו את המקום בו עמד המלון.

בית רוגובין בוישניבה (לתמונות נוספות להקליק על התמונה)

וולקוב, גוי, בן העיירה הראה לנו את הבאר שהיתה שייכת למשפחתו של שמעון פרס, שהיה אז ראש ממשלת ישראל. בתמונה רואים את וולקוב ליד הבאר של משפחת פרס (פרסקי).

בסיורנו בעיירות השכנות, ראינו אין ספור בתי קברות יהודים מוזנחים ומעט שרידי בתי כנסת, שלמרבה הצער שינו את שימושם לצרכים אחרים של תושבי המקום הגויים. דוגמאת בית הכנסת בעיירה רוס שהפך למאפייה. בוויחודינצע השכנה לרוס עוד היה זקן שזכר את תקופת מלחמת העולם הראשונה בה שהו בעיירה פליטים יהודים שעזבו את וישניבה שהפכה לחזית. בינהם גם משפחתה של סבתי חיה, משפחת אלישקביץ'.